עַתָּ֗ה חָכְמָ֤ה וּמַדָּע֙ תֶּן־לִ֔י וְאֵֽצְאָ֛ה לִפְנֵ֥י הָֽעָם־הַזֶּ֖ה וְאָב֑וֹאָה כִּֽי־מִ֣י יִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַזֶּ֖ה הַגָּדֽוֹל׃ (ס)
גן נעול
(דהי"ב א, י) "עתה חָכְמָה ומדע תן לי ואצאה לפני העם הזה ואבואה כי מי ישפוט את עמך הגדול הזה". פירוש "חכמה", תן בי רוח אלהים להוציא ציורי החכמה שבנפשי אל הפועל. וכן מַלֵא לבבי ציורי המדע והדעת, ואז אהי חכם לב ברוחב חכמתי ואנהג בצדק משפט ומישרים. ובהיות ג"כ ציורי המדע נגלים בלבבי, אהי משכיל ומבין נוסף על חכמתי. כי ציורי הדעת הם שרשי השכל והבינה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". ודברנו על זה בבית הראשון (חדר ו' חלון ה'). וצריך אני לשתיהן. כי בהתעלם ממני ציורי החכמה, איך אשכיל ואיך אבין בחכמה? ואיך אשפוט משפטי צדק בהתעלם ממני דרכי הצדק? ובהתעלם ממני ציורי המדע והבינה אע"פי שהתגלו בי דרכי צדק והנני חכם, לא אוכל לשפוט בעבור שלא אבין דברי בעלי הריב והעדים ותחבולותיהן, וכמו שאמרנו למעלה (חדר ב' חלון ג') כשפרשנו הכתובים (דברים טז, יט) "כי השחד יעור עיני חכמים". (שמות כג, ח) "כי השחד יעור פקחים". שצריך השופט להיות חכם וגם פקח, והארכנו שם. וכל שכן מלך ישראל שמלבד ענין המשפט, גם צריך לתקן תקנות ולהנהיג המדינה כלה. ואיך יתכן כל זה מבלעדי הִגָלוֹת בו ציורי החכמה וציורי המדע. ועל זה אמר "ואצאה לפני העם הזה ואבואה". כלומר הן בעניני הנהגת המדינה והן בעניני המשפטים אהיה יוצא ובא לפניהם בחכמתי ובתבונתי, ולולי שתי אלה אי אפשר. כמו שאמר "כי מי ישפוט את עמך הגדול הזה?". והנה גלה דעתו שאינו מבקש מאת השם ב"ה רק ציורי חכמת ההנהגה הטובה, ותבונה להבין האמת בכל דבר למען ינהג בצדק במעשיו ובמשפטיו. לא שבקש ממנו ית' שיתן בו רוח לחקור חקירות בענינים האלהיים ובענינים הטבעיים, ולהיות יודע כל חכמות הלימודיות וחכמת כל מלאכת מעשה וכיוצא, שאינן הכרחיים לְהִוָדַע למלך ישראל ולשופט. אלא חכמת ההנהגה והתבונה בה. ולא שיכריחהו השם ב"ה להיות צדיק, כי זו תפלת שוא. אלא כמו שאמרנו שיחל עליו רוח אלהים לגלות ציורי החכמה והמדע שבלבו. וראיה לפירוש זה כי בספר מלכים אמר תמורת זה מליצה אחרת. (מל"א ג, ט) "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה?" הא למדת שלא בקש דבר, רק לב שומע ומבין בין טוב לרע כדי שיוכל לשפוט צדק ואמת על פי התורה והחכמה: